אַבְחָנָה היא הליך ברפואה ובפסיכולוגיה שבו מתקבלת החלטה על זהות התופעה הרפואית או הפסיכולוגית שממנה סובל המטופל. 

האבחנה מושגת בעזרת בירור האנמנזה (תולדות החולה), דהיינו, היסטוריה רפואית או נפשית ושימוש בכלים אבחוניים נוספים. לעיתים ניתן להגיע לאבחנה בצורה מהירה, אך ישנם מקרים שבהם גיבוש האבחנה מצריך תהליך ממושך יותר הכולל ביצוע של בדיקות מרובות[1]. 

תסמין מסוים יכול להיגרם על ידי תהליכים פתולוגים שונים[1]. אבחנה מדויקת היא אבחנה המשקפת נאמנה את מצבו של המטופל. אבחנה לא מדויקת אינה מצביעה על המקור האמיתי של הבעיה ו/או מצביעה על מקור שגוי. מצבים מסוג זה מכונים שגיאות מסוג I ו-II והם מעידים על פגיעה בדיוק ונכונות של המדידה. 

החשיבות של האבחנה המדויקת היא בהשלכות שלה על התהליך הטיפולי. זאת משום שבמצבים בהם האבחנה שגויה הגורם האמיתי לא מקבל מענה טיפולי והוא עלול להחמיר את מצבו של האדם. כמו כן, המשאבים הכרוכים במתן טיפול לא מתאים מבוזבזים לריק ואינם מובילים לשיפור במצבו של האדם. במקרים חמורים יותר, טיפול שגוי יכול אף לגרום לנזק.